גז"ד לצעיר תושב הרשות הפלשתינית שגדל בישראל שלא כדין והורשע בעבירות אלימות שונות כלפי 4 אנשים בגין סכסוך של אחיו עם אחר

תיק זה נשמע בדלתיים סגורות. אני מתיר פרסום גזר הדין ללא ציון פרטים מזהים של הנאשם או בני משפחתו.

ביום 6.6.11, בעקבות הליך גישור שנערך בפניי, הגיעו הצדדים להסדר טיעון.

על פי הסדר הטיעון הוגש כתב אישום מתוקן (ת/1 - להלן: " כתב האישום"), הנאשם הודה בעובדותיו והורשע בביצוע העבירות שיוחסו לו במסגרתו, כדלקמן:

א.         חבלה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין") - שתי עבירות

ב.         פציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין.

ג.          חבלה רשלנית - עבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין.

ד.         החזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

בכתב האישום צויין כי הנאשם אינו אזרח ישראלי ובזמנים הרלוונטיים לכתב האישום שהה בישראל בניגוד לחוק (מלכתחילה הואשם הנאשם בעבירה על פי חוק הכניסה לישראל,          התשי"ב - 1952 אולם, בקשר לעבירה זו משפטו הופרד).

על פי כתב האישום, ביום 5.2.11, בשעות הצהריים, נתגלע וויכוח בין אחיו של הנאשם, ב', לבין ע' ג', ליד בית הספר התיכון בישוב ש'. הוויכוח גרר התקהלות של אנשים נוספים במקום. הנאשם הגיע בעקבות הוויכוח כשהוא מצוייד בסכין ודקר את ע' ס' (להלן: " ע'") בבית החזה וגרם לו חבלה חמורה, את ב' ס' (להלן: " ב'") דקר הנאשם בראש, בכתפיים ובחזה וגם לו גרם חבלה חמורה, את ו' ב' (להלן: " ו'") פצע בכף ידו הימנית ובמ' ב' (להלן: " מ'") חבל ברשלנות בזרוע יד שמאל.

ע' נלקח לבית חולים שם אובחן כי נדקר בבית החזה הימני. בעקבות הפציעה עבר פתיחת חזה קדמית במהלכה נמצאו דימום, קרעים בריאה, קרע בסרעפת ולצרציה כבדית. ע' נותח והוא שוחרר מבית החולים ביום 10.2.11.

ב' טופל בחדר המיון בבית החולים וחבלותיו נתפרו, וו' טופל במרפאה ופצעו נתפר.

תסקיר שירות המבחן, (על עריכתו הוריתי בשל גילו של הנאשם (יליד 1992)) מתאר מסכת חיים קשה ביותר ולא אפרטה מאותה סיבה בגינה הוריתי, בהסכמת הצדדים, כי תיק זה ינוהל בדלתיים סגורות דהיינו, החשש מפגיעה בנאשם אם ייוודע לכולי עלמא דבר החשד לשיתוף פעולה עם רשויות הביטחון של מדינת ישראל.

אציין רק כי מדובר בנאשם שנולד בשטחי הרשות הפלסטינית, ובהיותו בן 4 שנים נכח בעת שפורעים התעללו באמו ורצחוה על רקע החשד שאביו ואחיו משתפי פעולה עם רשויות הביטחון בישראל. אביו השתקע בישראל לאחר שקיבל היתר לכך ואילו הנאשם גדל בישראל, ללא היתר שהייה כדין. האב נשא אישה שנייה שאומנם היוותה דמות חיובית אולם, לא נחוותה על ידי הנאשם כדמות אם.

קצינת המבחן התרשמה מבחור צעיר אשר נשר מהלימודים בתום 8 שנות לימוד, התמודד עם אובדן טראגי של אמו וגדל במסגרת משפחתית בה אישתו השנייה של האב לא נחוותה כדמות אם ואביו נחווה כדמות אלימה, פוגענית ולא אמינה.

על הרקע הנ"ל התעוררו אצל הנאשם תחושות קשות של חוסר אונים, חוסר ביטחון ושייכות, כעסים, והוא לא זכה להכלה רגשית ממשפחתו וסובביו שאף הם נחשבו כפוגעניים. בשל כך התקשה הנאשם להתמודד בצורה אדפטיבית במצבים אותם חווה כרגשות קשים ודומים והשתמש בדרך פוגענית כלפי סביבתו. אף שהנאשם הכיר בפני קצינת המבחן בחלקים המכשילים והבעייתיים של התנהגותו, ובקיומם של דפוסים תוקפניים ואימפולסיביים, נטה למזער את מעשיו ולהשליך את האחריות על גורמים חיצוניים ונקיטה בעמדה קורבנית תוך התמקדות במחירים שהוא צריך לשלם בגין מעשיו. הנאשם התקשה להתחבר בצורה רגשית לחומרת התנהגותו והשלכותיה הפוגעניות וכן,  התקשה לגלות אמפטיה כלפי הנפגעים, אף שהבין את הנזק שגרם להם.

לאור האמור, הגיע שירות המבחן למסקנה כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות דומה בעתיד ואין הוא סבור כי הנאשם יוכל להיתרם בקשר טיפולי.

על כן, המליצה קצינת המבחן "... על ענישה מוחשית ומציבת גבולות ברורים".

עוד המליצה קצינת המבחן - כי אם ייגזר על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל, והואיל והנאשם בכל זאת מחובר במידה מסויימת לחלקים הבעייתיים והמכשילים בהתנהגותו, וביטא נזקקות ליצירת שינוי בהם - לשלבו במסגרת שיקומית ולאפשר לו לעבור תהליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר.

בטיעונו הכתוב (ט/2) ובטיעונו בעל פה הדגיש ב"כ המאשימה את מעשיו החמורים של הנאשם במסגרת מה שמכונה "תת תרבות הסכין" שבמקרה זה גרמה לפגיעה ב- 4 בני אדם ליד בית ספר, קורבנות שלא עשו דבר לנאשם או לאחיו אלא שנכחו באקראי במקום בו נתגלע וויכוח בין אחיו של הנאשם לאחר.